בס"ד
בפוסט הקודם דנו בשתי טענות לייטיות טיפוסיות:
א. פרוזבול.
ב. היתר מכירה.
והסברנו שאין בין תקנות אלו לבין ביטול מצוות דאורייתא או דרבנן כלום, וכן הוסבר שגם תקנות אלו אע"פ שאין בהם ביטול מצווה, נתקנו רק לצורך גדול, דהיינו פיקוח נפש או קיום מצווה אחרת.
בתחילת הדברים הזכרנו גם את הטענה הלייטית הבאה:
ג. לשון הרע זו עברה חמורה, ולכן שומרי המצוות שמתווכחים עם הלייטים אינם אלא צבועים, כי על הלכות לשון הרע הם לא מקפידים.
כמובן, שעם פרסום הדברים, חטפתי זעקות "לשון הרע, לשון הרע" "איך אתה מעז?" וכן "היוש, ביוש". מ.ש.ל.
נבחן את הטענה, קודם כל, דבר ראשון וברור הוא, כי ההגנה הכי טובה היא התקפה, ולכן, אם ללייט התורן תשובה לטענותייך, אז לזעוק "לשון הרע" זו בהחלט אופציה מתקבלת על הדעת, כלומר, "אתה רשע כי אתה מדבר לשון הרע, מי אתה שתבוא ותגיד לי שללכת בכיסוי ראש\ לא לחתוך נייר בשבת\ לא ללכת בביגוד לא צנוע\ לא לערב בנים ובנות לכתחילה\ וכן על זו הדרך, על כן "קשוט עצמך תחילה" ואני אמשיך לעשות ככל העולה על רוחי אף שאין בידי תשובות לטענותיך". אין הרבה מה להוסיף, אבל ברור שהטענה היא לא עניינית כלל. ובפרט, שלא מדובר באנשים שמקפידים על הלכות לשון הרע באופן מיוחד, אלא בדיוק כמו ציבור שומר תורה ומצוות, חלק מהלייטים נכשלים, וחלקם לא, אין קורולציה בין לובשת חצאית קצרה לבין שומרת לשון. אלא אלו מקפידים במצוות ונכשלים בלשון הרע, ואלו עושים מה שנח להם, וגם נכשלים בלשון הרע. (לפחות אבק לשון הרע, כדברי הגמרא).
ובכל זאת, מה באמת ההבדל בין "לחפף" באיסור לשון הרע לבין חיפוף בהלכות שבת, צניעות, ועוד? האם לפי ה"חפץ חיים" מי שעובר על איסור לשון הרע גרוע עשרות מונים מעובר עבירה אחר? וכאן יש לעשות אבחנה,בין "מחפף" לנכשל. נכשל באיסור לשון הרע לא הופך את העבירה שלו לאידיאל, ולא מבטל אותו כי "הוא לא מתאים לדורנו", פה טמון ההבדל, אין הכי נמי, דובר לשון הרע צריך לחזור בתשובה על עבירתו, אבל לפחות הוא לא מתכחש לזה.
אסיים בדברי ה"שערי תשובה" לרבינו יונה:
"כִּי אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד לְרַבּוֹ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה זוּלָתִי דָּבָר אֶחָד, כְּבָר שָׁבַר עֹל אֲדוֹנָיו מֵעָלָיו, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. וְעַל הָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם". בֵּאוּרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְיוֹרֶה עַל זֶה אָמְרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת, וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָם:" (שערי תשובה, שער ראשון אות ו').
 |
| לא נראה אמין במיוחד |
ובכל זאת, מה באמת ההבדל בין "לחפף" באיסור לשון הרע לבין חיפוף בהלכות שבת, צניעות, ועוד? האם לפי ה"חפץ חיים" מי שעובר על איסור לשון הרע גרוע עשרות מונים מעובר עבירה אחר? וכאן יש לעשות אבחנה,בין "מחפף" לנכשל. נכשל באיסור לשון הרע לא הופך את העבירה שלו לאידיאל, ולא מבטל אותו כי "הוא לא מתאים לדורנו", פה טמון ההבדל, אין הכי נמי, דובר לשון הרע צריך לחזור בתשובה על עבירתו, אבל לפחות הוא לא מתכחש לזה.
אסיים בדברי ה"שערי תשובה" לרבינו יונה:
"כִּי אִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד לְרַבּוֹ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה זוּלָתִי דָּבָר אֶחָד, כְּבָר שָׁבַר עֹל אֲדוֹנָיו מֵעָלָיו, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. וְעַל הָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם". בֵּאוּרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף, וְיוֹרֶה עַל זֶה אָמְרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת, וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָם:" (שערי תשובה, שער ראשון אות ו').
מסכים. לא צריך להתחבא מאחורי התקפה קלושה.
השבמחקעדיפה האמת: ההלכה השתנתה ומשתנה ואין בכך פסול כל עוד זה נעשה בכלים הלכתיים טהורים. פרוזבול והיתרה מכירה הם דרכים כשרות לעקוף בעיה של התאמה בין ההלכה למציאות המשתנה. מאחר שאי אפשר היה לשנות את המציאות, מצאו לאקונה משפטית שאפשרה את ביטול ההלכה מתוכה. ללכת בלי ולהרגיש עם סטייל. וזה לגיטימי לגמרי כי היי! התורה היא אלוהית והוא לא סתם שכח בה לאקונות. זהו.
בעצם, עם כל הציניות, מה לא נכון במה שהרגע כתבת? כלומר, כתבת בעצם את מה שאני כתבתי בפוסט הקודם, רק ששינית את המנגינה.
השבמחק