לשון הרע דבר נורא

בס"ד

בפוסט הקודם דנו בשתי טענות לייטיות טיפוסיות:

א. פרוזבול.

ב. היתר מכירה.

והסברנו שאין בין תקנות אלו לבין ביטול מצוות דאורייתא או דרבנן כלום, וכן הוסבר שגם תקנות אלו אע"פ שאין בהם ביטול מצווה, נתקנו רק לצורך גדול, דהיינו פיקוח נפש או קיום מצווה אחרת.

בתחילת הדברים הזכרנו גם את הטענה הלייטית הבאה:

ג. לשון הרע זו עברה חמורה, ולכן שומרי המצוות שמתווכחים עם הלייטים אינם אלא צבועים, כי על הלכות לשון הרע הם לא מקפידים.

כמובן, שעם פרסום הדברים, חטפתי זעקות "לשון הרע, לשון הרע" "איך אתה מעז?" וכן "היוש, ביוש". מ.ש.ל.

לא נראה אמין במיוחד

נבחן את הטענה, קודם כל, דבר ראשון וברור הוא, כי ההגנה הכי טובה היא התקפה, ולכן, אם ללייט התורן תשובה לטענותייך, אז לזעוק "לשון הרע" זו בהחלט אופציה מתקבלת על הדעת, כלומר, "אתה רשע כי אתה מדבר לשון הרע, מי אתה שתבוא ותגיד לי שללכת בכיסוי ראש\ לא לחתוך נייר בשבת\ לא ללכת בביגוד לא צנוע\ לא לערב בנים ובנות לכתחילה\ וכן על זו הדרך, על כן "קשוט עצמך תחילה" ואני אמשיך לעשות ככל העולה על רוחי אף שאין בידי תשובות לטענותיך". אין הרבה מה להוסיף, אבל ברור שהטענה היא לא עניינית כלל. ובפרט, שלא מדובר באנשים שמקפידים על הלכות לשון הרע באופן מיוחד, אלא בדיוק כמו ציבור שומר תורה ומצוות, חלק מהלייטים נכשלים, וחלקם לא, אין קורולציה בין לובשת חצאית קצרה לבין שומרת לשון. אלא אלו מקפידים במצוות ונכשלים בלשון הרע, ואלו עושים מה שנח להם, וגם נכשלים בלשון הרע. (לפחות אבק לשון הרע, כדברי הגמרא).
ובכל זאת, מה באמת ההבדל בין "לחפף" באיסור לשון הרע לבין חיפוף בהלכות שבת, צניעות, ועוד? האם לפי ה"חפץ חיים" מי שעובר על איסור לשון הרע גרוע עשרות מונים מעובר עבירה אחר? וכאן יש לעשות אבחנה,בין "מחפף" לנכשל. נכשל באיסור לשון הרע לא הופך את העבירה שלו לאידיאל, ולא מבטל אותו כי "הוא לא מתאים לדורנו", פה טמון ההבדל, אין הכי נמי, דובר לשון הרע צריך לחזור בתשובה על עבירתו, אבל לפחות הוא לא מתכחש לזה.
אסיים בדברי ה"שערי תשובה" לרבינו יונה:
 "כִּי  אִם   אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד לְרַבּוֹ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה זוּלָתִי דָּבָר אֶחָד, כְּבָר שָׁבַר עֹל אֲדוֹנָיו מֵעָלָיו, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. וְעַל הָעִנְיָן הַזֶּה נֶאֱמַר  "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם". בֵּאוּרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ לְקַיֵּם כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף,  וְיוֹרֶה עַל זֶה אָמְרוֹ, אֲשֶׁר לֹא יָקִים לַעֲשׂוֹת, וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָם:" (שערי תשובה, שער ראשון אות ו').

פרוזבול, היתר מכירה ולשון הרע.

בס"ד

בשיח הפנים- דתי, שיחה עם דתי- לייט תגרור כמעט בהכרח כמה מנטרות קבועות:

א. פרוזבול- הלל הזקן תקן תקנה לנוחות העם בניגוד כדי "לעקוף" את מצוות שמיטת כספים.

ב. היתר מכירה- אותו רעיון, "עקיפת" מצוות התורה של שמיטת קרקעות.

 ועוד טענה המיועדת לתקוף את שומר המצוות הטורדני:

ג. לשון הרע- לשון הרע הנו איסור חמור, וברור ש"דוס" מדבר לשון הרע, בעוד "נאור" חף ממנו. כדברי המשורר:

לשון הרע
דבר נורא
איסור חמור מהתורה
יותר חמור מחצאית קצרה.

א. פרוזבול- האם הלל באמת תקן תקנה לנוחות העם?
המקור למצוות שמיטת כספים הינו:

"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה: שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'".

כלומר, מחובתו של מלווה לא לגבות את חובו של הלווה לאחר שנת השמיטה, בעצם למחול על החוב. דבר שלכאורה יגרום לכך שאנשים לא ירצו להלוות כסף, מחשש שתעבור שנת שמיטה, וכספם ירד לטמיון, בהמשך הפרק אומרת התורה:
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא".

כלומר, התורה מצווה על עם ישראל לא להימנע מלהלוות בגלל חשש משמיטת הכספים.
נוצר מצב בו נמנעו מהלוואה לעניים בגלל החשש מ"שמיטת הכספים", ובכך עברו על ציווי תורה השני והוא לא להימנע מהלוואה. מצב אבסורדי, שכן מאז "גלות עשרת השבטים" מצוות השמיטה בארץ היא רק מדרבנן, לעומת המצווה לא להימנע מהלוואה, שהיא נשארה כשהייתה, דאורייתא. קם הלל הזקן, ותיקן את תקנת הפרוזבול, כדי לקיים את הציווי השני בפרשית שמיטת כספים. לא נעשה כאן שום דבר שנוגד את ההלכה או את ציווי התורה, לא נעשה כאן שום דבר לשם נוחותו של העם, כל מה שנעשה כאן הוא תקנה דרבנן, למניעת עיוות העם בביטולם ציווי דאורייתא לשם קיום מצווה דרבנן, ואף אם תמצי לומר לדרי עלמא תקין, התקנה היא לא כדי לעקוף איסור תורה, אלא כדי למנוע ביטול של איסור אחר, ואף על תקנה זו היו אמוראים שחלקו בתוקף (ראו דברי שמואל גיטין לו:).

ב. היתר מכירה- איני רוצה להיכנס לפולמוס, רק אומר בשתי מילים, כל המצדדים בהיתר מכירה עשו זאת רק בגלל צורך גדול, הצורך הגדול המדובר הוא לא נוחות החקלאים, אלא צורך גדול, קרי: פיקוח נפש, או קיום מצוות יישוב הארץ. אעפ"כ גם להיתר זה קמו לא מעט מתנגדים.
דבר נוסף ומהותי הקשור בשני ההיתרים, שני ההיתרים הללו לא ביטלו ולו פסיק ממצוות התורה או מצוות דרבנן, גם אם נראה שההיתרים "עקפו" מצוות, הכל נעשה בצורה הלכתית טהורה, ללא ביטול מצווה, וכמובן לשם קיום מצווה אחרת או פיקוח נפש.
האם לדוגמא הקריאה לביטול שבעה נקיים עומד בקרטריון הזה? האם הוא נועד למנוע פיקוח נפש? האם הוא נועד לשם קיום מצווה אחרת? (ופרו ורבו זו לא תשובה, כי אם זה מה שעומד בראש מעיינותיה, אפשר לדלג על טבילה אחת ולטבול אחרי הפעם הבאה בלי לספור חמישה ימים, ועוד כהנה פתרונות הלכתיים). והשאלה האחרונה, האם ביטול זה אינו כרוך בביטול מצווה דאורייתא או דרבנן? וכן יש לשאול על כל קריאה נרגשת לשינוי\ ביטול\ טיפול הלכות כלשהן.

לגבי טענה "ג'- לשון הרע" בע"ה בפוסט הבא.

אתר אח"ד

בס"ד

אתר אח"ד הינו האתר העצמאי הראשון שנבנה על ידי אוהבי חזיר דתיים בשביל אוהבי חזיר דתיים ואינו שייך לשום ארגון או תנועה פוליטית. אנו 'חלוצים' ההולכים בדרך לא סלולה, אשר לא מוותרים על זהותם הדתית וגם לא על זהותם הקולינרית, החיים בתוך החברה הדתית ובוחרים להמשיך להיות איבר חי מאיבריה. אנו מלאי תקווה כי האתר ישמש צוהר לעולמם של אוהבי חזיר דתיים החיים בחברה הדתית ויוביל לפיתוח שיח סובלני יותר בחברתנו, לקבלת הווייתו של אדם באשר הוא אדם.

למי מיועד האתר? 
אליך, הבחור בעיר, בהתיישבות, בקיבוץ, ביישוב הקהילתי, בבני עקיבא, בישיבה, במכינה; החייל, הסטודנט, הנשוי לאישה, הרווק, האב, הרב - אנו קוראים: אתה לא לבד. אנו, כמוך, חיים יום־יום את הקונפליקטים הפנימיים של כפילות זהויות זו ואת הקונפליקטים החיצוניים של החיים בתוך החברה הדתית והישראלית. אין בידינו להציג פתרון יחיד לסוגיות, אך באתר תוכל למצוא מידע רב־תחומי (הלכתי, כללי, פסיכולוגי) אשר אנו מלאי תקווה כי יסייע לך בשמחה, בכאב ובהתמודדות.
אליכם ההורים, הרבנים, הציבור הדתי ומנהיגיו, אנו קוראים: אנחנו אותם הבנים האהובים שלכם. אנחנו אותם הבנים שצריכים עוד את אהבתכם ותמיכתכם. גדולתכם נמדדת בין היתר ביחס אל ה'אחר'. אנו סבורים כי חלק ניכר משנאת החינם המופנית כלפינו נובע מתוך בורות וחוסר מידע נגיש של החברה הדתית על התופעה החברתית הזו והיקפה. לכן באתר תוכלו לשמוע את קולנו, לראשונה שלא מתוך עמדה שיפוטית, ולקבל מידע רב על התופעה החברתית שעל אף קיומה, לא הייתה מדוברת עד כה.

מהי מטרתנו? 
אנו מעוניינים לעורר בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות, מנהיגיו, רבניו, ההורים והחברים שיח ציבורי, הלכתי וחברתי, להכרה בהומואים הדתיים כתופעה חברתית הקיימת ממילא בחברה הדתית, שלא ניתן להתעלם ממנה עוד: שיח שיוביל לריכוך המתחים, למציאת מקום חברתי ולשיפור מצבו הקיומי והחברתי של אדם אוהב חזיר ודתי בחברה הדתית.

"ואהבת לרעך כמוך"

אתר אח"ד - הבית של כולנו

(ע"פ "מי אנחנו" באתר הו"ד).

עכשיו ברצינות, למישהו זה נראה לגיטימי? ובכלל, מה לגבי מישהו שגם אוהב חזיר, גם הומו, גם דתי, וגם נדלק מהדלקת אור בשבת, אני חושב שחייבים לדון בנושא בלי שיפוטיות, ולאפשר לו לחיות כאדם אוהב גברים, חזירים ואור בשבת, וכאדם דתי. בעצם למה לא? איפה עובר הגבול?